סלעית שחר-הוכמן ואיזבל סרי-לוי אחריות על מערכי הטיפול בנפגעי ונפגעות אלימות מינית לבגירים ולקטינים (בהתאמה) במשרד הרווחה ובפק מיוחד ובו שתי אורחות ולא אחת, הן מספרות לי כל אחת מנקודת מבטה מה צריך לעשות כדי לשפר את המענה הטיפולי שנותנת המדינה?

איך נשארות בקשר עם השטח והאם את פוגשות את הקהל שמקבל את הטיפול?מי מהן מקבלת יותר תקציבים ולמה? איך הן מאזנות בין פרסום השירותים כדי שהמידע יגיע לכל מי שצריך ומצד שני לא מציפות את מרכזי הטיפול ויוצרות תורים?

מה ההבדל ביננו לבין מדינות מערביות אחרות? האם יש תחרות הפוכה עם משרד הבריאות שבה כל משרד מנסה לספק כמה שפחות טיפול?

וגם האם חלק מתפקידן הוא לנדנד, מה מחרפן אותן לגבי השירות הציבורי, מתי הן מדברות עם השר או המנכ"ל ועל מה הן רצו להגיד לי תודה?