יואב סגלוביץ אינו השוטר הראשון שהגיע לאחר פרישתו לכנסת, אך הוא בודאי הבולט שבכולם. לפוליטיקה הגיע אחרי שלושה עשורים כקצין משטרה, כתובע ומפקד תחנה, מקים יחידות חקירה ארציות (הכלכלית, להב 433) ומפקדן והשיא – ראש אגף החקירות והמודיעין. יאיר לפיד, מארגן פוליטי מעולה אך כשלון מימשלי מתמשך, המעדיף נאמנים ותיקים ואישיים, לא הציב אותו במקום ראוי ברשימת ״יש עתיד״ ולא הציע אותו, כמתבקש מכישוריו, המוחלטים והיחסיים, לתפקיד שר בממשלתו עם בנט, מוטב השר לבטחון פנים. כסגן השר במשרד הבט״פ, נקודת אור בממשלה אפורה באיכות אנשיה ונרתעת מיוזמות, הוביל סגלוביץ מאמץ בין-משרדי לצימצום הפשיעה בחברה הערבית.

בכנסת הנוכחית הוא בולט במתקפה רהוטה, מנומקת ועיקשת על החקיקה האנטי-דמוקרטית של נתניהו ושותפיו. ממושבו בוועדת החוקה, חוק ומשפט, מדוכן הנואמים במליאה וכמרואיין מבוקש בתקשורת הוא מציג את הטיעון העיקבי והמשכנע ביותר נגד נתניהו, לוין ורוטמן.

בשיחה עם אמיר אורן הוא מספר על מסלולו במשטרה, על קשריו עם יוחנן דנינו ומשה מזרחי, על חוויותיו בנתניה, כפר סבא ואילת, על מעורבותו בחקירות צחי הנגבי – השר שקידם אותו – ומשה קצב, על אכזבתו מסגירת תיק ליברמן, על התפנית בגישת רוני אלשיך לחקירות המשטרה, על הפיאסקו של כלכליסט (״פגסוס״) ועל אסכולת הבועה ביחסי חוקר-נחקר.