כשתת-אלוף במילואים ירון רוזן משוחח עם חניכים בהשתלמויות מובילים במערך המסוקים, כפי שעשה החודש שוב, הוא מדגיש את משמעותה של האחריות בכל דרגי הפיקוד והביצוע – במטכ״ל, בזרוע, בכנף, בטייסת, במיבנה, במטוס.

רוזן אינו מצטט מחיבור אקדמי. על בשרו עבר את טלטלת המשימות, התאונות והאחריות. באסון היסעורים של טייסת 118 בהטסת כוח ללבנון ב-1997, והוא רב-סרן בן פחות מ-30, מנהל תורן של האירוע כסגן שני למפקד הטייסת, שלחה אותו ועדת חקירה לתפקיד מטה, טרם שובו למסלול פיקוד. השינוי היטיב איתו – הוא ראה את חיל האוויר וצה״ל ממצפה מעולה, כעוזרו של ראש מחלקת המבצעים אמיר אשל; ולאחר שנים התמנה לראש להק ההשתתפות והמסוקים במטהו של מפקד החיל אשל – תפקיד שנוסד בהמלצת אותה ועדת חקירה.

השתתפות הכוח האווירי בקרב היבשה היתה רוב שנות צה״ל נקודת תורפה, מסיוע שלא הגיע במועדו לחולשת היחידות הקרקעיות בהזמנת הסיוע לתקיפות הרות-אסון. בעשורים האחרונים הקדישו האוויר והיבשה מאמץ רב לגיהוץ התפרים ביניהם. רוזן, שהוביל מאמץ זה בתפקידיו האחרונים בחיל האוויר, הוא גם בוגר קורס מפקדי אוגדות.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר רוזן גם על המשימה שהטיל עליו הרמטכ״ל גדי איזנקוט – להקים את מטה הסייבר של צה״ל ולעמוד בראשו.

בהפיכה המשטרית שקרעה את החברה הישראלית ובתוכה את מילואי חיל האוויר היה ירון רוזן – ״ירוזן״ בפי חבריו – קול בולט במחאה ובאזהרה כי התעקשות הממשלה להפר את החוזה עם אזרחיה וחייליה תגרום להפסקת ההתנדבות. ב-7 באוקטובר, כעמיתיו, הקפיא את המחאה ופעל כמתבקש. כשלונו של צה״ל ובתוכו של חיל האוויר באותו שבוע מר באוקטובר מייסר אותו; הוא אינו מתנחם בהצלחות הטייסים וחבריהם לנשק במבצעים מאוחרים יותר.

אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב