כמעט מרגע גיוסו לצה״ל, או לפחות מאז שהעדיף קצונה מהירה בתותחנים על הזדמנות שנייה בקורס טיס, רצה דן הראל בעיקר להשתחרר. שנה אחר שנה הודיע למפקדיו שאינו להוט להישאר בקבע, וכי אם ייאות לכך יעשה זאת רק בתפקידים מסויימים.

מאחר שהיתה זו כנראה עמדתו הכנה ולא תחבולה, השיטה הצליחה. הראל היה מג״ד בן 27, לחם בלבנון, נשלח ללמוד (או ללמד) בחיל התותחנים האמריקאי, פיקד על אגדים בגבול לבנון וברמת הגולן והוטל לבור התחתיות שמתוכו מנוהל צה״ל – אג״ם/מבצעים. שם, כסגנו של ראש החטיבה גבי אשכנזי, השתתף בין השאר בתרגום תהליך אוסלו למונחים צבאיים וכתב תוכנית סודית להיערכות צה״ל בגבול השלום החמקמק עם סוריה.

כקצין תותחנים ראשי יצא ערב חג לבקר את חייליו ונקלע לאש פלשתינית שהסבה לו פציעה בינונית באגן הירכיים. איציק מרדכי, הגבר שאינו מסכים לשמוע ״לא״, מינה אותו למזכירו הצבאי והוא נשאר בתפקיד עם משה ארנס וקצת גם עם אהוד ברק הבררן, שפסל חצי תריסר מועמדים עד שהתרצה וקלט מגולני את גדי איזנקוט.

אחרי פיקוד תקדימי על אוגדה משוריינת שידרג אותו שאול מופז – שנהנה מתוצרי צוות, בהשתתפות הראל ועוד חמישה תא״לים, שנועד להכין את כניסת מתן וילנאי ללשכת הרמטכ״ל – לראשות אגף המבצעים. זה היה לו הראשון בארבעה תפקידי אלוף, שהמאתגר בהם ציפה לו בפיקוד הדרום, שם הוביל את פינוי עזה, 22 ישוביה ו-8000 מתנחליה. הוא העריך שבהמשך הדרך תהיה עזה לחמאסטן, אך משוכנע שהתועלת הבטחונית בהפרדת ישראל מהרצועה עדיפה בהרבה על ההישארות בה. להמחשה, בשנתיים שלו בדרום נהרגו 54 חיילי צה״ל. בחלוף 18 שנה, המכפלה משקפת חסכון משוער בחיי כ-500 חיילים.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ ניכרת במזגו המדוד של הראל התרגשות גם פעם נוספת, בדברו על אותות השחיתות שביצבצו כנגדו בפרשת כלי-השיט, בהיותו מנכ״ל משרד הבטחון. אף שהוא מתאפק ואינו הופך את סימני-השאלה סביב מקורבי נתניהו לסימני-קריאה, הוא ממתין בדריכות לסיום עבודתה של ועדת החקירה בראשות השופט גרוניס.

אילו חתר ליעד שאליו שואפים אלופים וקצינים זוטרים יותר, היה הראל לרמטכ״ל, לאחר אשכנזי, הוא ולא בני גנץ, ומשנה בכך יותר מממד אחד בתולדות ישראל; אבל הוא רצה רק להשתחרר.

אפרכסת: ערכה נעה עמיאל לביא, הפיק איתמר אורן