הסיסמה התעשייתית האמריקאית ״Safety First״ הפכה במהרה לקלישאה שהונצחה בסרט האילם הקלאסי של הרולד לויד, הנאחז במחוג שעון רחוב, “Safety Last”. 

בצה״ל, גוף המפעיל יום-יום רבבות אנשים ומכונות במאות אלפי תנועות המסכנות את החיילים ואת זולתם, השאיפה לבטיחות נחשבה לרוב למצווה שאין ציפיה לקיימה. תאונות התקבלו כגזירת גורל מצערת. רצף של אובדנים משפחתיים נפרדים, חלל פה וחלל שם, לא זיעזע; רק אסונות של חמישה ומעלה, כמו בסדרת צאלים, הוציאו את דעת הקהל מקפאונה, הבטיחות הושמה תחת זכוכית מגדלת, קשב פיקודי הופנה והתברר שאפשר גם אחרת.

תת-אלוף גברעם הגלילי הוא קצין האיכות  והבטיחות הראשי בצה״ל – תפקיד שנתפר בתחילת העשור לפי מידותיו בידי הרמטכ״ל הקודם אביב כוכבי. הגלילי, נער תל-אביבי, בן למשפחה שמוצאה במרכז אסיה, אלוף מטקות מחוף מציצים, התלהב מאלבומי מלחמת ששת הימים, נקלע כמתנדב במשמר האזרחי לאירוע אוטבוס אגד בצומת גלילות, חלם לשרת בצנחנים וכשקורקע רפואית התגייס לגולני, למסלול שבתחילתו היה מעורב באימון שפצע – וכמעט הרג – את מפקדו, גדי איזנקוט.

כקצין בגולני היה למפקד פלוגת ההנדסה החטיבתית, בלבנון ובשטחים, נפצע – בתאונה שהיתה נמנעת אילו מולאו הוראות הבטיחות – ועבר לתפקיד מטה במפקדת חילות השדה. שם התמקצע בתחום הבטיחות והיה למוביל בו בזרוע היבשה. הוא פרש לגימלאות ופעל במסגרת ממלכתית אחרת עד שכוכבי ביקש ממנו ללבוש שוב מדים.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתווה תא״ל הגלילי את מקומה של הבטיחות בעשייה הצבאית לאורך שנים ופעילויות. הוא מדבר על מקומה של הבטיחות בשיגרה, בתכנון המבצעי ובלחימה; על כוחות היבשה וזרועות האוויר והים; על האופי הישראלי ועל תאונות עבודה במשק האזרחי, ועל אירועים קטלניים בצה״ל בשנים האחרונות, ביניהם הטביעה בצנחנים, הירי הדו-צדדי ב״אגוז״ ומכת-החום ביהל״ם.

ארבע המלים המצליחות להוציא את גברעם הגלילי משלוותו: ״כשחוטבים עצים ניתזים שבבים״. אוי למפקד שיתבטא בנוכחותו בשוויון-נפש כזה למחיר האנושי של הזילזול בתקנון הבטיחות.

אולפן: הילה ספקטור
עריכה: נעה עמיאל לביא
הפקה: איתמר אורן

להערות ותגובות
[email protected]