בחמש השנים האחרונות גילה צה״ל את אמריקה. נכון יותר, שתי אמריקות. הן אינן היחידות, כי מעל כולן זאת של וושינגטון – הבית הלבן, הפנטגון, הקונגרס, שתדלני יצרניות הבטחון ועוד – אך לתכלית המעשית של קצונת התכנון והמבצעים חשוב המגע עם הכוחות האמריקאים במרחב המעניין את המטכ״ל והזרועות. כאן, מספר תת-אלוף במילואים דורון גביש, הופתעו – ושמחו – לגלות גם ותיקי הערוץ האמריקאי שלא הרי סנטקו״ם, פיקוד המרכז, כהרי יוקו״ם, פיקוד אירופה שקודקודו הוא גם מפקד כוחות ברית נאט״ו.

סנטקו״ם פועל בזירה קרבית, מול איומים מתמידים מצד גורמים העויינים גם את ישראל, כך שנוצרת אחווה מקצועית, למרות מחלוקות בדרגים האזרחיים. יוקו״ם חי בסביבה מדינית, לצד עשרות (עכשיו 32) ממשלות המושכות לכיוונים שונים, ולפחות עד למלחמת אוקראינה בנינוחות סבילה. לצה״ל טוב יותר בתחום השיפוט של המועצה האזורית סנטקו״ם.

גביש היה ב-2011 מפקד כוחות הנשק הנגד-מטוסי כשהוכרזה מבצעיותה של מערכת ״כיפת ברזל״ והנ.מ. עבר מיתוג מחודש, למערכת ההגנה האווירית. ה״מ״ של הנ.מ. התיישנה, במיוחד כשהיריב הוא המטוס המאוייש, להבדיל מכלי-טיס ללא אדם. כעת הדגש הוא על טילים ורקטות. מאחר שזהו גם המכנה המשותף לכל המדינות המתונות במזרח התיכון, הפכה ההגנה מפני טילים לתשתית שיתוף הפעולה האזורי ובגלעינו הדו-צדדי, הישראלי-אמריקאי.

כך יצא שתחום צבאי שהיה, במחצית הראשונה של שנות המדינה, בשוליים הרחוקים של חיל התותחנים ובהמשך של חיל האוויר, הפך באדיבות הסקאדים מעיראק והרקטות מעזה והטילים מלבנון למוקד קשב והשקעות. שיקולי ההשפעה על העורף ואסטרטגיית הבלגה מול יוזמה והגנה מול התקפה הזניקו את ה״חץ״, ״כיפת ברזל״ והשיתוף עם המערכות האמריקאיות לראש סדר היום הבטחוני; וגביש היה שם, תחילה כקצין צעיר, אחר כך כמכהנ״ם/מהגנ״א בקבע ולבסוף כתקע ישראלי בשקע אמריקאי בשירות מילואים פעיל.

במלחמת עזה ולנוכח שתי מתקפות איראניות הגיעה ההשתתפות האמריקאית בהגנת ישראל, בהנחיית הנשיא ביידן ובניצוח סנטקו״ם (עם תרומה מאניות הצי הששי של יוקו״ם), לשיאה. בלעדיה היו בסיסי צה״ל וישובי ישראל פגיעים מאד. האמריקאים מעדיפים להבליע את חלקם בהדיפת המתקפות. מציינים אותו ואף משתמשים בו למורשת קרב, אך בצינעה, כדי שלא להגביר את ההתמרמרות באוקראינה על ההתנזרות האמריקאית מהגנה פעילה על  קייב וכוחותיה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מדבר גביש על מסלולו המקצועי והפיקודי, כפרח (או פרחח) טיס בוסרי שנותב לנ.מ., ראה בו טוב, הגיע לראשותו ונשאר בו – להנאתו, קל להבחין – גם לאחר שהתאזרח. הוא מדגיש את חשיבותן של לוחמות וקצינות וקורא לנוער חרדי להתגייס בהמוניו למסגרת איכותית ההולמת את כישוריו.

אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב