אם יש סיפור אחד הממחיש יותר מכל את נפתולי בנימין נתניהו מזווית ראייתו של זאב אלקין, הרי זה המעשה בשאלה שלא תורגמה.

באחד ממסעות נתניהו אל ולדימיר פוטין, כשאלקין מתרגם מילולית ותרבותית בשיחה הסגורה ובתדרוך המשותף לעיתונות, הוצגה לפתע לראש הממשלה שאלה בעניין תיק המעונות של שרה נתניהו. בעלה של אשת ראש הממשלה, שלא איבד את קור-רוחו לשמע ההתגרות החצופה, הרעיף על שרה מחמאות פיוטיות.

מתורגמן אחר, בודאי פקיד ללא שיקול דעת, היה עושה את מלאכתו דרך שיגרה, ללא קשר לתוכן. לא אלקין, פוליטיקאי מנוסה ומבין תקשורת. הוא החליט להימנע מתרגום חילופי הדברים בין הכתב ונתניהו. כשפוטין הסתקרן, אמר אלקין שהסוגיה פנים-ישראלית ואין להטריח בה את המארחים.

זה, חריג כשלעצמו בדיפלומטיה בכלל וברוסיה הפוטינית בפרט, היה הרובד הגלוי של הסיפור, אבל במהרה התברר שקיים גם רובד סמוי: השאלה המתגרה לא הפתיעה את נתניהו – הוא שתל אותה אצל השואל כדי לספק לשרה מצג של הוקרה והגנה פומביות. נתניהו היה יכול לעשות זאת מול מצלמת אחד הערוצים במלונו, הרחק מפוטין; ולא, לפחות לתת התרעה לאלקין, שצרה כזאת מתקרבת. אלא שאילו נהג כך והתחשב בזולת, לא היה נתניהו.

ויש גם רובד שלישי, ברצף שבין הגלוי והסמוי. את חלקה הראשון והעיקרי של הזוטה מספר אלקין לאמיר אורן ב״אפרכסת״. את הרובד השני הוא מונע מהמאזינים; כדי לחשוף אותו, הכרח לחזור למקורות בפמליה, באותו מסע. משמע, גם בלהט הקרב יש לשמור על משמעת אש ולהשאיר עוד קליעים במחסנית, כי מחר אולי תהיה מערכה אחרת, והיריב של אתמול יהיה בעל ברית, ושוב תיכרת ברית עם הבעל.

לא שאלקין, יוצא קדימה ואז הליכוד, מעריץ מוצהר של נתניהו שהתפכח והתאכזב ממנו, צפוי להתחרט על פיצוץ הגשר ביניהם והחבירה לגדעון סער ואיתו לבני גנץ. היה לו טוב בליכוד ועכשיו טוב לו במחנה הממלכתי, שם הוא יו״ר הסיעה בכנסת ובולט בשורה הראשונה שמאחורי השורה הראשונה של גנץ, סער וגדי איזנקוט. איכשהו, בסוף, יוצא שתמיד טוב לאלקין, ח״כ מאז 2006, כשהיה בן 35, יו״ר שותף סוד מועדף בוועדת החוץ והבטחון, שר בחצי תריסר משרדים, מועמד בטוח למושב בקבינט שירכיב גנץ.

כיליד חרקוב שבאוקראינה משלב אלקין את הריגשי בשכלתני בדברו על פוטין, המלחמה והמדיניות הישראלית של נתניהו, בנט-לפיד ושוב נתניהו. אף שהוא מסתייג ממונחים כ״עלבון״ ו״נדיבות״ בפוליטיקה, ניכר בו, עם כל נסיונו בתמרונים ובתככים, תלוי בעין המתבונן, שנפגע מיחסו הנצלני והמתנכר של נתניהו. עכשיו הוא נד לו: חלש, סחיט, מנותק מיועצי אמת, מחזיק רק במניות מיעוט במועצת גדולי המשפחה; למדינת ישראל, שתנצח אותו, ייטב אם תקדים את הבחירות ותשלח אותו הביתה.

עריכה: נעה עמיאל לביא

הפקה: איתמר אורן

תמיכה גרפית: רועי קינן

נוצר באולפני ProCast, רמת גן

להערות ותגובות: [email protected]