מלחמת יום הכיפורים פקחה את עיניו של לוחם הצנחנים יום טוב סמיה. הבילבול, התזזית, האילתורים, השמועות, התוהו ובוהו; וגם ההצלחות, כמו של גדודו, 202, יחד עם קצת שריון וכוחות נוספים, בגיזרה הדרומית של סיני, בקרב ואדי מבעוק.

בתום המלחמה בדרום, ובעוד ההתשה בחזית הגולן גוברת, נשלחו סמיה וחבריו מקורס מפקדי הכיתות להכשרת קצונה מזורזת. בעיצומה התבקשו צוערי החי״ר להתנדב לעבור לשריון, ששורות פיקוד השדה שלו הוכו קשות במלחמה. שני תריסרים מחבריו של סמיה בבה״ד 1 נעתרו. הוא נשאר בחיל-הרגלים והוסב לשריון רק לאחר עוד עשור וחצי, לקראת פיקוד על אוגדה.

הסג״מ הטרי סמיה יצא למסע הרפתקאות, עם סיכונים שהתממשו. טעות בשלישות הציבה אותו בנמל עזה, כקצין פיקוח וסיכול הברחות. הוא התמרמר, עירער והשיג הצרחה שהחזירה אותו לגדוד, הסדירה לו פיקוד על מוצב ופציעה מרסיס פגז שחדר אפוד מגן חיצוני ונבלם רק בפנימי. 

לפגיעה נוספת, ריגשית, גרם לו אלוף פיקוד הצפון, רפול, שעשה את הקצין הצעיר, עדיין לא בן 20, למקל חובלים להכות בו מח״ט ומג״ד שלא אהב. העיניים הפקוחות של סמיה נפערו למראה אלילים כבני אדם.

שלושת האסונות הכבדים ביותר של חיל האוויר הישראלי, כולם בתוך 20 שנה וכשקורבנותיהם בעיקר מכוחות היבשה, נגעו בסמיה: התרסקות המסוק בבקעה (עם פלוגה מקבילה לשלו), הפצצת הפנטומים בלבנון, התנגשות היסעורים. סמיה מספר על האירועים, המשפחות, התקשורת והיחסים עם חיל האוויר.

השעון האכזר גזר על דחיית חלקים מסיפורו של סמיה – מח״ט גבעתי, שותף לתיאום הבטחוני עם הפלשתינים בתהליך אוסלו, מפקד אוגדת עזה, אלוף פיקוד הדרום לקראת החיכוך האלים ב-2000-01 ובחודשיו הראשונים – להזדמנות אחרת. לכן מסתיים החלק השני של שיחתו ב״אפרכסת״, עם אמיר אורן, בטבילתו הראשונה, ולא בהכרח האחרונה, במימיה הבוגדניים של הפוליטיקה.

להערות ותגובות – [email protected]

הפיק: איתמר אורן
נוצר באולפני ProCast, רמת גן