מופיד מרעי מחורפיש נולד פחות מחודש לפני בני גנץ מכפר אחים ופגש בו לראשונה בבקו״ם, ביום גיוסם לצה״ל, בסתיו 1977. חלפו רק חודשיים והם מצאו עצמם משני עבריו של כביש נתב״ג-ירושלים, מאבטחים במארבים את מסעו של הנשיא סאדאת לבירה, מחשש להתנקשות גורמים עוייני שלום. גנץ ומרעי סיימו בצוותא את קורס קציני החי״ר, עם אמיר מיטל, ניצן נוריאל ואחרים שהתקדמו במעלות הפיקוד, ובסוף שנות ה-90׳, ביחידת הקישור ללבנון, היה האוגדונר גנץ מפקדו של המח״ט מרעי.

עד אז סלל לעצמו מופיד דרך צבאית, עצמאית אך מתוקף הביולוגיה המשפחתית בעקבות אחיו הבכור, נביה, שפרץ דרך ללוחמים וקצינים דרוזים וקדם לו בצמתים שונים, מהנח״ל ועד לפיקוד על גדוד המיעוטים חרב, 299.

נביה, שנועד לגדולות בצה״ל, נהרג ביומו הראשון כסגן מפקד אוגדת עזה, בספטמבר 1996. צה״ל, שנמצא בתהליך שיתוף הפעולה עם הרשות הפלסטינית, לא הובא בסוד החלטת בנימין נתניהו לפתוח את מנהרת הכותל. במהומות שפרצו התלקחו עימותים קטלניים. נביה מרעי היה בכיר החללים הישראלים. משפחתו לא סלחה לאחראים לפזיזות ולרשלנות.

גם מופיד, הצעיר מנביה בחמש שנים, התנסה בשירות מסוכן ותובעני בלבנון, בגדה המערבית ובעזה. אחרי פיקוד על שתי חטיבות ותפקיד שלישי באותה דרגת אלוף-משנה העדיף לפרוש ולא להמתין לקידום שהוצע לו לתא״ל. אף שאינו אומר זאת, דומה שלא רצה להיות בכיר בדרגתו מאחיו הנערץ.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר מופיד על הצטלבות האחים מרעי תחת אש, בלי להכביד בעידכון ההורים המודאגים, מה גם שבתקופה מסויימת בלבנון היו שם גם שני אחים נוספים.

לאורך השיחה עולה שוב ושוב, בהבטים שונים, הסוגיה הדרוזית – במדינת ישראל, בצה״ל, בלבנון ובסוריה. הדרוזים בהרי השוף, שהתעמתו עם הפלנגות, השתאו לחזות בקצינים דרוזיים – לעתים מג״ד וסמג״דו – מפקדים על יהודים. הרמטכ״ל, רפול, הביע הבנה למצוקת לוחמים דרוזים שסייעו בסתר לאחיהם בלבנון.

בפעילותו הציבורית היה מרעי ממובילי המחאה נגד חוק קמיניץ – המתאכזר לבונים ללא אישור בישובי ערבים ודרוזים  – וחוק הלאום. הצעתו לתיקון העוול בחוק הלאום פשוטה ומתייחסת ליחידים ולא לציבורים: לשכתב את הנוסח כך שהחוק יחול גם על כל ״מי שקשר את גורלו במדינת ישראל״.

לאחר כהונתו כראש מועצת חורפיש וכיו״ר ראשי הרשויות הדרוזיות והצ׳רקסיות נבחר מרעי לכנסת ברשימת ידידו זה 46 שנה, גנץ; גם בוגי יעלון, שמופיד היה קצין האג״ם שלו באוגדת איו״ש, רצה בו לרשימתו, אך מרעי העניק עדיפות לגנץ. עם נתניהו לא דיבר מרע ועד הכי רע.

אחרי שנה וחצי ובחירות נוספות היה לח״כ לשעבר ולשעתיד. גם אם האוויר ייצא מבלון הסקרים, במצבם הנוכחי, סיכוייו טובים לחזור לכנסת הבאה ואף להשתדרג לממשלה, כדובר מובהק של המאבק בחוקי הלאום וקמיניץ. חבריהם של גנץ ומרעי טוענים שהתיאום הפוליטי ביניהם נולד עוד בהיותם צוערים בבה״ד 1, כשחלקו – לפחות עד למורד שוקיו של גנץ – אוהל סיירים במישור הרוחות.

הפקה: איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast של אור אליעז, רחוב המרץ, תל אביב.