לשליחת הודעה למערכת "אפרכסת"

בישראל כינו אותם רובוטריקים. במקור: טרנספורמרים, פושטי צורה ולובשי צורה. נחמן שי, עם טריקים או בלעדיהם אך בודאי לא רובוט, הוא טרנספורמר (וקצת גם פרפורמר). היו לו עד כה כמעט תריסר גילגולים: כתב, דובר דיפלומטי, יועץ תקשורת לשרי בטחון, מפקד תחנת שידור, דובר צה״ל, מקים הרשות השנייה, מנכ״ל משרד ממשלתי, נציג אירגון יהודי-אמריקאי, ח״כ (גילגול ראשון בקדימה, שני בעבודה), שר; והוא גם דוקטור.

שי הוא אדם ידוע במדינת ישראל ובתקשורתה. לכאורה, מה עוד ניתן לחדש בסיפורו. אלא שלאחרונה צץ איזה אנוך פישביצקי או בירדיצקי, ח״כ מהשלטון, והמציא לתא״ל בדימוס השר לשעבר דוקטור שי גילגול מארץ הגילגולים: רואה ואינו נראה. מתברר שחלמיצקי התכחש לקיומו המוכח של שי. הוא אף התגאה בהיותו משקל-נגד כבד מנשוא לאותו אלמוני שקוף. ״אני נבחר ציבור,״ הכריז, כמנצח מראש בכל מחלוקת, וההד ענה אחריו, ״ציבור, בור, בור, בור״.

ילד בירושלים של סוף המנדט היה שי, ואחר כך בבירה הקטנה של שני העשורים הראשונים למדינה, וחייל בנח״ל, ואז עיתונאי. הוא מספר, בחביבותו האופיינית, איך נקלע לתפקיד זה ואחר. תכונה זו הועילה לו מאד כשדילג מעל משוכת המימסד, הותיר מאחור את מישרת השדר הצבאי בערוץ היחיד וטס לדברר את הנציגות באו״ם. מניו יורק הדרים לוושינגטון, לשגרירות, ממנה ללשכת שר הבטחון, ובעבודתו עם אישים כארנס ורבין השכיל להתחבב בלי להתחנף.

אין לו מילה רעה על שניהם; ניכר בו שעודנו אסיר תודה על ההזדמנויות שהעניקו לו. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ הוא מספר בין השאר על תגובתם לחשיפת הפעלתו של ג׳ונתן פולארד כסוכן של הלשכה לקשרי מדע. הם אכן הופתעו, מעיד שי. מי כשגרירים ותיקים אלה בבירה האמריקאית, שרי בטחון שאחד מהם היה גם רמטכ״ל וראש ממשלה, בקיאים בתלות הישראלית ברצונם הטוב של המימשל והקונגרס ולא יעזו לסכן אותו.

כשהוקמה ממשלת פרס-שמיר ורבין הגיע למשרד הבטחון בעקבות ארנס הניח שי שהשר החדש ירצה בדובר טרי, איש-אמונו. לשמחתו, התבקש להישאר.  ״מה תהיה מדיניות הפרסום שלך?״ התעניין. רבין הסתפק בשתי מלים: ״אומרים אמת״.

כמי שהגיע מהעיתונות והפנים את חשיבותה העילאית של האמינות קבע לעצמו שי כלל: לא לשקר, ואם יתברר בדיעבד שהוטעה ולכן היטעה – יתפטר. הוא היה קרוב לכך בפרשת מסכות המגן הפגומות במלחמת 1991. דעתו נחה רק כשהופרכה טיוטה שלילית מדי של דו״ח מבקרת המדינה.

לאחר אותה מלחמה, שהפכה אותו לשם דבר, שם דובר, בכל בית בישראל, למעט בית טיפשיצקי, פשט שי את המדים שהולבש כשהושב ליד שולחן המטכ״ל. גם בשלושת העשורים הבאים היו לו חוויות – למשל, במפלגותיהן של ציפי לבני ומרב מיכאלי – שיכולות לפרנס שני הסכתים, אלא שהיה זמן רק לאחד, ולא מהארוכים.

בזכות תמהיל הרקע, הכישורים והנסיבות נמצא שי בפיסגת דוברי צה״ל, מאז שתפקיד זה נוסד בחיל המודיעין (במשימות של בטחון שדה וגיוס כתבים זרים כמקורות המסיירים במדינות שכנות) ועודכן במלחמת יום הכיפורים לתצורת המימשק עם התקשורת והחברה הישראליות. ממיצפה זה הוא מתבונן בתא״ל דניאל הגרי ואינו חוסך בשבחיו המנומקים.

הפיק: איתמר אורן
אולפן: עדי זקס, קמילה פאס פסבנר
נוצר באולפני פרוקאסט/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב.