עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" – 

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

ד״ר נמרוד נוביק קלט נינוחות של בטחון ומודיעין, חשאיות ומימשל, בבית הוריו, תחילה בכפר חיים שבשרון ואחר כך במגורי משפחות השב״כ, המוסד ושלוחות אחרות של המערכת ביפו. אביו, מאיר נוביק, לימים ניצב במשטרה, היה איש שירות הידיעות של ההגנה – בין השאר מפעילם של הסמלים מרטין ופייס, המקורות המודיעיניים שנחטפו וניתלו בידי אצ״ל – שעבר מהשי״ן-בי״ת של איסר הראל למחלקה לתפקידים מיוחדים במשטרה. בחדר ההורים בדירת משפחת נוביק הוסתרו נשק, סודות וזכרונות.

כנער שאף נמרוד להיות דיפלומט. בבגרותו למד וחקר מדיניות ואסטרטגיה, עד שהזדמנה לו אפשרות ליישום מעשי, בצוותו של שמעון פרס בממשלה המשותפת עם יצחק שמיר, תחילה כראש הממשלה ובהיפוך התקליט – במשרד החוץ. 

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר נוביק על חוויותיו עם פרס, שמיר ושר הבטחון רבין; יוסי ביילין ואורי סביר, שותפיו בשלשת ״נערי פרס״; נציגים סובייטיים במגעים כמוסים; ובמילה או שתיים על אהוד ברק ועמוס עוז.

הוא מבכה את החמצת הרגע של טיוטת הסכם ישראל-ירדן, שפרס השיג ושמיר סיכל, ומשחזר את הימים המתוחים של נפילת משטר מובארק, כשמקורביו ובראשם שר המודיעין עומר סוליימן היו חסרי-אונים להושיע – גם את עצמם.

מארג קשריו של נוביק באזור ובוושינגטון מסמיך אותו להציג בבהירות את הברירה החדה שבפני ישראל באביב 2025: השתלבות באזור, כולל פתרון בעיית עזה והחזרת החטופים, מול גלישה לסחרור קנאי שיעמיד בסכנה חמורה את בטחון המדינה ואזרחיה.