מאז אמצע שנות ה-80׳ קודמו בצה״ל 10 מקציני חיל האוויר לדרגת אלוף בלי להתמנות בהמשך למח״א. הם הוצבו בראשות אגפי התיכנון או כוח-אדם במטכ״ל, במכללה לבטחון לאומי ובאמ״ן וכנספח צבאי בוושינגטון, כראש מפא״ת וכמזכיר צבאי לנתניהו, ופורשים כשאחרים גוברים עליהם בהתמודדות.

נמרוד שפר, יליד קיבוץ אלונים ולאחר פרישתו מצה״ל מנכ״ל התעשיה האווירית, הוא מהבולטים באלופים אלה. טייס קרב, מפקד טייסות ובסיס, ראש ענף קרב ומחלקת מבצעים במטה החיל, ראש להק אוויר וראש המטה – סגנו של מח״א (עדו נחושתן) להפעלת הכוח ולבנייתו, בהתאמה – וראש אג״ת במטכ״ל. ארבע פעמים הלך בעקבות ידידו אמיר אשל, עד שבאחרונה התאכזב לשמוע מהרמטכ״ל שאלוף צעיר ממנו (ומצטיין אף הוא), עמיקם נורקין, יהיה מפקד חיל האוויר, תפקיד השיא של הטייסים, שדרגת אלוף בלעדיו היא רק הר נבו מול הירדן שממערבו.

בשיחה עם אמיר אורן מספר שפר על משפחתו ששרדה את השואה ומיפגשו כאלוף עם חיל האוויר הגרמני, הקיבוץ וקורס-הטיס, החתירה למצויינות עיוורת צבעים בהכשרת טייסי-קרב, משקלם של מילואימניקים ותיקים ומנוסים בטייסות, יחסי זרוע האוויר עם המטכ״ל וכוחות היבשה ותמהיל המטוסים, כלי-הטיס והטילים לסוגיהם. שפר מדבר גם על עמדתו במחלוקת על תקיפת יעדי גרעין באיראן, בתחילת העשור שעבר: הוא התנגד לה. ״לא היה צורך בכך,״ לדבריו.

כראש אג״ת, עוזרו הראשי של הרמטכ״ל (בני גנץ) לתיכנון האסטרטגיה ולא רק סדר-הכוחות, הוטל על שפר לרכז צוות בין-אגפי, בין-זרועי ובין-משרדי, ״עצי זית״, לבחינת המשמעויות הבטחוניות של הסדר דו-מדינתי, ישראלי-פלסטיני. אלוף שפר פעל מול צוות אמריקאי מקביל בראשות גנרל המארינס ג׳ון אלן. לא האם להקים מדינה פלסטינית, אלא מה אם, כהנחת עבודה.

מסקנות צוות ״עצי זית״ שללו את הטענה שפלסטין  תהווה איום בטחוני בלתי-נסבל על ישראל. אפשר שגם ללא דו״ח זה, שלמקראו רטנו נתניהו ושר הבטחון יעלון, היה נורקין, מועדפו של הרמטכ״ל איזנקוט, זוכה בפיקוד על חיל האוויר, אך הרמטכ״ל אינו הפוסק האחרון במינוי המפקד החשוב ביותר בצה״ל, תחתיו, ואבק השמאלנות שדבק בשפר – כמו באלוף ניצן אלון, בפיקוד המרכז ובאגף המבצעים – הונח גם הוא על כפות המאזניים.

שפר, התומך ללא סייג במחאת טייסי המילואים, אינו פוסל גיחה לזירה הציבורית. יתכן שברקע שיחה זו ב״אפרכסת״ נשמע רעם ראשון של מנוע מטוסו, על מסלול ההמראה.