שלושה חיילים ששם משפחתם הלוי הותירו חותם בתולדות צה״ל והמדינה. האחרון, הנוכחי, הוא רב-אלוף הרצי הלוי, רמטכ״ל ה-7 באוקטובר ומלחמת עזה. הראשון, משנות ה-50׳ ואילך, היה אלוף-משנה במילואים בנימין הלוי, השופט (אז מחוזי, בהמשך בעליון, לבסוף פוליטיקאי תמהוני למדי בסיעת ״חירות״ בכנסת) שגוייס לשבת בראש ההרכב במשפט טבח כפר קאסם וטבע את המונח ״דגל שחור״.

בתווך, ב-1995, היה סמל במודיעין פיקוד המרכז, שלומי הלוי, שהימנעותו מאמירת אמת תרמה – בגלל המחדל שבעקבותיה – לרצח רבין. הלוי לא רצה להסגיר במו פיו את מכרו, יגאל עמיר, והסתפק במסירת רמז על מוצאו וקלסתרו, ארוג בסיפור בדוי על עדות שמיעה בשירותי התחנה המרכזית בירושלים. אילו נחקר הלוי ברצינות ובמקצועיות, היה מוביל אל עמיר; אבל השב״כ זילזל ומיחדל. די היה לו בשיגור קצין משטרה – ומה עוד, משום מה, במשמר הגבול – לדובב שיטחית את הלוי ולקבוע שהאגדה שבפיו אמינה ואין בה קצה חוט לפרימת הפקעת.

מפקדו של שלומי הלוי, האיש ששמע מפיו את הסיפור והזדרז כראוי לדווח עליו, היה עומר צנעני, קצין במודיעין פקמ״ז. הוא מתייסר על אזלת-ידן של החוליות הבאות בשרשרת, שהתרשלו במלאכתן.

המעשה בשלומי הלוי אינו עומד במרכז שיחתו של צנעני עם אמיר אורן ב״אפרכסת״, המוקדשת למאמצים לחילוץ העגלה המדינית מהחול הטובעני של עזה, אך יש בו כדי להזכיר שהדברים אינם בהכרח כפי שהם ניראים, או כביכול נשמעים, כי החיים והמוות גם בידי מי שאינם מושכים בלשון. בכוחם של אנשים – רבין, עמיר, חוקרי השב״כ; ערפאת, נתניהו, שרון, אולמרט (וטלנסקי), שרי הממשלה הבאה בירושלים – להטות בהתהגותם תהליכים ומהלכים המשפיעים על אומות.

ד״ר צנעני סיים את שירותו הצבאי בנקודת היציאה הראשונה לגימלאות של קציני קבע, כסגן-אלוף, לאחר תפקידים שהתמקדו במדיניות ישראל בזירה הפלסטינית ובליווי המשא-והמתן מאוסלו ואילך, באגפי המודיעין והתכנון. כאזרח יעץ למוסד ולמשרד החוץ. לאחרונה, כראש היחידה המדינית-הבטחונית המשותפת של קרן ברל כצנלסון ומכון מיתווים, ריכז צוות מומחים שהפיק מסמכי מודיעין ומדיניות ועיבד תוכנית מפורטת למוצאי – או למחרת – מלחמת עזה.

התוכנית, שהופצה בימים אלה וזמינה לכל מתעניין (עריכה: טל ויינטראוב; ייעוץ ועריכה נוספת: אביתר אורן), היא ״היוזמה הישראלית״, המתוארת בפי הוגיה כ״חלופת המחנה הדמוקרטי למדיניות הממשלה: מפת דרכים מדינית לבטחון ארוך טווח״. לאמור, כתמיד וכדאגתם המוצדקת של הישראלים, בטחון מעל לכל, אך הדרך אליו, שצה״ל חותר לאבטח, מחייבת מדינאות.

צנעני ושותפיו אינם פוליטיקאים; הם מומחים השואפים לסייע לדרג הנבחר ולמטה המקצועי שלצידו, שניים שסבלו בשנים האחרונות מפיחות עמוק. ״היוזמה הישראלית״ משקפת סיכוי לשינוי, המוטל מהיציע הציבורי למגרש הפוליטי, מקצה רע״ם והרשימה המשותפת דרך יאיר גולן והעבודה אל יש עתיד ואמצע המחנה הממלכתי. הרי בסוף, אחרי כל הסבל והקטל, ההרס ושבירת החרס, חוזרים ל״שטחים תמורת שלום״ של החלטה 242 מנובמבר 1967, חודש לפני שנולד הרמטכ״ל הלוי. מוקדם כבר לא יהיה, אך מוטב לא מאוחר מדי.

הפקה: איתמר אורן
אולפן: עדי זקס, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב