באחד הרגעים הגורליים במלחמת תש״ח, על גבעה בלטרון, סביבו גופות 19 לוחמים שפוצצו את עצמם במשוריין כדי שלא ליפול בשבי, עמד עמוס סוחצ׳בר – חצי שנה לפני ששמו שונה בהוראת יגאל אלון ל״חורב״ – ליד קצין בריטי שנקלע למקום, מלשון המקלעים שהפעיל לטובת כוח הפלמ״ח. ״מצבכם אבוד,״ פסק האנגלי ללא לחלוחית. ״לא אבוד,״ מחה עמוס, ״קשה״.

חורב, מראשוני הפלמ״ח ומאחרוני אלופיו – רק שייק׳ה גביש נותר איתו – היה אז מפקד צעיר, בן 24. עכשיו, בשנתו ה-100, הוא סוקר לאחור את המשוכות והמהמורות בדרך מהאיום הנאצי של תחילת שנות ה-40׳ ועד עתה. המצב עדיין – או שוב – קשה, לא אבוד ולא נואש, אך מעולם, אף לא בימים הקודרים של תש״ח, לא חווה מחדל אסוני כב-7 באוקטובר. ראוי היה שכל האחראים לו, איש-איש במקומו ונתניהו בראשם, יגישו את התפטרותם בו-ביום., 

הנערץ במפקדיו, בפלמ״ח ובחזית הדרום, היה יגאל אלון. קצין המבצעים של אלון – גירסת 1948 לסגן וקצין אג״ם – היה יצחק רבין, ידידו של חורב מאז פגישתם במחלקת כפר גלעדי, המ״מ המסמיק רבין וסגנו חורב, ב-1942. חורב הודף את הביקורת על תיפקוד רבין כמפקד חטיבת הראל בקרבות על הדרך לירושלים. 

חורב, עוזרו של רבין, התמנה במקומו בעת שיחות שביתת הנשק ברודוס, שסגן-אלוף רבין נשלח להשתתף בהן. כשאלון התבשר בעת שליחות לחו״ל על סיום תפקידו, על רקע פוליטי, זיהויו עם מפ״ם יריבת מפא״י, מינה בן גוריון לאלוף הדרום את משה דיין. חורב נשאר קצין המבצעים של דיין עד לנסיעתו ללימודים בבוסטון. אז התמנה במקומו צבי (צ׳רה) צור. יצא שחורב היה לגשר בין שני רמטכ״לים לעתיד, רבין וצור, אך כשלעצמו העדיף לעבור ממסלול שדה ומבצעים שבקצהו הקרוב אלוף פיקוד למסלול מקצועי של הנדסה, חימוש, פיתוח והצטיידות.

לאחר שהקים את מחלקת אמצעי-הלחימה במטכ״ל, התברר שכקצין חימוש ראשי, מפקדם של תומכי הלחימה שבלעדיהם הטנקים לא יזוזו, אין לו תחליף. בתום לימודים לתואר נוסף ב-M.I.T חזר לסבב שני כקחש״ר, בדרגה אישית של אלוף. כראש אגף האפסנאות, לאחר מלחמת ששת הימים ולפני מלחמת יום הכיפורים, היה לזמן-מה מפקדו של דודנו, אברשה טמיר, חברו למשחקי ילדות בשכונת הבוכרים בירושלים.

חורב עסק גם בנושאים כמוסים, כסגן המדען הראשי למערכת הבטחון וכחבר בוועדה לאנרגיה אטומית. כשתכפו פיגועים רבי-קטל בגבול לבנון עמד בראש ועדה שהיתוותה את גבולות הגיזרה בין צה״ל למשטרה. אחת מתוצאותיה של ועדת חורב היתה הקמת הימ״מ, היחידה המיוחדת ללחימה בטרור של משמר הגבול, ששיפרה את היכולת להתמודד עם פיגועי מיקוח וקלטה לוחמים וקצינים שהגיעו בהמשך לפיקוד הבכיר של המשטרה.

אף שגאוותו גם על תקופותיו כנשיא הטכניון ויו״ר חברת רפאל, הוא מתרפק בעיקר על שנותיו בפלמ״ח. בתום מלחמת תש״ח ופירוק מטה הפלמ״ח – שחורב, במיעוט בין חבריו, הסכים להגיונו – נראה לזמן-מה שהבכורה בצה״ל ניתנה ליוצאי ההגנה והצבא הבריטי; אבל לאחר פרישת בן גוריון והגעת אשכול לתפקידי ראש הממשלה ושר הבטחון, היתה לפלמ״ח עדנה.

המטה הכללי בראשות רבין ב-1967 נחשב למטכ״ל הטוב ביותר של צה״ל בכל שנותיו. הפלמ״ח נתן לו את הרמטכ״ל, סגנו בר-לב, שלושת אלופי הפיקודים (גביש, נרקיס ואלעזר), מפקד חיל האוויר הוד, עוזר ראש אג״ם זאבי, ראש אג״א מתי פלד, מפקד המכללה לבטחון לאומי ואוגדה 36 אלעד פלד, חורב, הנספח הצבאי במערב אירופה זמיר – 10 אלופים – וגם אלופי-משנה מרכזיים כרמ״ח מבצעים חופי ושניים משלושת מפקדי החטיבות בירושלים (גור ובן ארי). היתה לכך השפעה על הלוחמנות ועל התמיכה בהתפשטות ובהתנחלות.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ שואב חורב ממעמקי זכרונו בן ה-99, מספר על השתתפותו במחאה נגד ההפיכה המשטרית ואינו חומל על הדור העכשווי של האלופים, שהליקויים בתיפקודם ב-7 באוקטובר הצדיקו לדעתו את העברתם המיידית מתפקידיהם – ״לכל מפקד יש סגן, למקרה של צורך במילוי מקום״ – אך מעל לכל הוא חריף בביקורתו על נתניהו.

הפקה: איתמר אורן 
אולפן: קמילה פאס פבסנר

נוצר באולפני רשת הסכת, ProCast, אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב