אלוף עמיקם נורקין, משוחרר טרי משירות הקבע, גאה ושמח בתקופתו בחיל האוויר אך אינו מתרפק עליה ונזהר מלקנן כעורב על כתפו של יורשו כמח״א, תומר בר, שבהחלטת הרמטכ״ל הקודם כוכבי ושר הבטחון דאז גנץ להעדיפו על פני האלוף הנוסף, טל קלמן, נמנע ממעורבות ישירה והסתפק בהצגת יתרונותיהם וחסרונותיהם היחסיים.
   נורקין, הבורר בזהירות את התבטאויתיו הפומביות ואת מילותיו בהן, ידע שהתחמקות מוחלטת מהתייחסות למחאה אינה קבילה, אך גם מנסה שלא להצטרף למקהלת הלשעברים המכריזים כיצד היו נוהגים אילו הם שוב בקוקפיט.     
  הנתיב שמצא: דיבור מדוד על התוצאה ולא על הסיבה, על הטווח הארוך ולא על המיידי. בסוף החלק השני של שיחתו ב״אפרכסת״ עם אמיר אורן הוא מדגיש בעיקר את כורח שימורו ושיקומו של חיל האוויר, כמשאב לאומי שאין בלתו. מי שיחפש בו שותף למחאת מפקדו כמח״א וכרמטכ״ל דני חלוץ או שכנת משפחתו בבית שערים שקמה ברסלר לא יבוא – עדיין – על סיפוקו. עד שיחליט ללכת צעד מתבקש נוסף, להיות קצת פחות מסורק וטייס-משנה ויותר פרוע וקברניט, עלול להיות מאוחר מדי.
  יש מיתאם הפוך בין העוצמה האדירה הגלומה בכל מטוס-קרב עמוס פצצות ובעוד אמצעים אסטרטגיים חבויים לבין לשון ההמעטה הנקוטה בידי מי שהוסמכו לשלח ארמדות מעופפות להרבות חורבן וקורבן. האלוף גיורא רום, שהובא למנוחות בשבוע שעבר, נהג לצטט עמיתים אמריקאים הנוהגים לומר על ביצוע איום ונורא שהוא ״סאב-אופטימל״, תת-מיטבי. נורקין, מאותה אסכולה, נרתע ממהלומות מקבת; ביקורתו נוקבת בסיכות.
  ובטרם ישכיח ההווה הסוער את העבר הקרוב מונה נורקין את הישגי חיל האוויר במבצעיו בסוריה ובזירות אחרות, בתנאים מאתגרים ולנוכח כאלף טילים שנורו אל המטוסים מהקרקע. הירידה התלולה בעקומת התאונות בחיל הוכיחה שאפשר גם אחרת וכי עידון השחץ אינו פוגע במחץ.
   מעניינות מסקנותיו בנושאים מגוונים, מהכשרת נשים לטיסה קרבית ומאיכות הנוער המתנדב כיום לצוות אוויר (מוכשר יותר מהדור של פרח-הטיס נורקין, כפי שנהגו להעיד תמיד על עצמם ועל בניהם ונכדיהם מפקדי החיל מעזר ויצמן ואילך, אך מפונק ותלותי יותר משהיו הנערים שגדלו על טרקטור ובלי אייפון) ועד ליחסי חיל-האוויר עם המטכ״ל ולמבנה צה״ל המשווע לעידכון שמציעה אותה מהפכת המידע, ששינתה את המטוסים, החימוש ומיצוי היכולת במרכז העצבים של החיל, המטה המבצעי, שלנורקין, לצד קודמו אשל, היה תפקיד מרכזי בשכלולו ושתפקודו מאיים להיפגע בעקבות הקפאת התנדבותם של מילואי המחאה.
   הרמטכ״ל איזנקוט חיבב והוקיר את נורקין ובחר בו למח״א. אחרי שנה וחצי של שותפות קרובה איתו הגיע כוכבי, שלעתים נראה כמתייחס לנורקין החריף, תקיף ודעתן כמתחרה על מוניטין לברק ולבולטות. בהגזמה קלילה מותר לתאר את מדעי היחסים איזנקוט-נורקין ככימיה וכוכבי-נורקין כפיסיקה. החיכוך לא נעדר הערכה הדדית, עוד מימי כוכבי כאוגדונר עזה ונורקין כרמ״ח מבצעים שנערך לפינוי גוש קטיף תחת אש חמאס. מסקרן לתהות אם בהטייה קלה של הנסיבות היה כוכבי למפקד מצטיין של חיל האוויר ונורקין לאלוף יבשתי שצמח בצנחנים או בסיירת מטכ״ל.
   מח״א הוא תפקיד החלומות של טייסים קרביים בכירים בחיל האוויר הישראלי. בשורת המינוי מביאה אושר שאין כמותו; הפסיחה על המועמד שהגיע לגמר והעדפת עמיתו, לעתים ידידו – אכזבה שקשה להתאושש ממנה. לא כך רמטכ״ל, אמנם בכיר ממח״א אך רק בונוס נדיר וחיצוני. לא חלום בהקיץ, בקושי הזייה מנומנמת לשנות סדרי עולם.
   אך כשהמפה עוברת תמורות של שלום ומלחמה ויחסי תמרון ואש וכשהמסלול כולל תפקיד במטכ״ל, בבניין כוח רב-זרועי ותיכנון וקשרים אסטרטגיים, לא איש כנורקין יגביל בהכנעה את שאיפותיו. אילו הוצעו לו מינוי לסגן הרמטכ״ל ווהתמודדות משם על כהונת הרמטכ״ל, לא היה מצטנע. הצנחנים גנץ וכוכבי לא רצו בכך. היה טבעי להם להעדיף את ממשיכם כמח״ט 35 הרצי הלוי, מועמד ראוי שעבר בתחנות חשובות כראש אמ״ן, אלוף  פיקוד הדרום וסרמטכ״ל.
   עכשיו, במשבר ההתנפלות על הרשות השופטת והמערכת הצבאית כאחת, וכשהלוי מאכזב בריחוקו מלהתעלות לגודל השעה, אין לדעת בביטחה כיצד היה נורקין מוביל את צה״ל במשבר, אך ודאי שאצורה בו מנהיגות; ואולי, בתום צינונו מפוליטיקה, עוד יבוא זמנו.
  על נורקין, החברה הישראלית והאוויריה הצבאית שלה ועל תוכן הפתק שרעייתו אביבה, בת-זוגו מאז התיכון בנהלל, טמנה בכיס חולצתו בתחילת דרכו בחיל-האוויר, בחלק השני של השיחה איתו.

״אפרכסת״: ערכה נעה עמיאל לביא, הפיק איתמר אורן, הוקלט באולפני ProCast ברמת גן.
להערות ותגובות: [email protected]
אמיר אורן בטוויטר – Rimanero