שנים מעטות וחינוך למקצועיות באסכולת טל (מעוותת בידי גורודיש) הפרידו בין הפרחחות של גניבת נ״נ – נושא נשים – למסיבה בפנימיה הצבאית לבין הגבורה של לחימת סגן צעיר בראש גדוד שמפקדו נהרג לידו. הקומנדקר של הבילוי התגלגל בטנק של הקרב.

עמרם מצנע, לימים ראש עיריית חיפה לעשור ומנהיג-לרגע של מפלגת העבודה, הוא מצד אחד יציר טיפוסי של פנמ״צ חיפה וגייסות השריון בשנות ה-60׳, בית הגידול של קצונת השדה שעמסה על שכם המדים והסרבל את עול הלחימה בששת הימים, בהתשה וביום כיפור; ומצד אחר מאד לא טיפוסי במצפוניותו המתריסה; ומצד שלישי, המתפצל מהשני, הכי לא טיפוסי בכך שלא נפגע מאותה התגרות בשררה, אלא קודם לדרגת אלוף ולשלושה תפקידים חשובים – באג״ם/מבצעים, בפיקוד המרכז ובאגף התכנון.

בחלק הראשון של שיחתו עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר מצנע על ילדותו המוקדמת בקיבוץ דברת והמאוחרת בקריית חיים ובחיפה, על שנות הפנימייה והריאלי, על השריון והמלחמות, הפיקוד וההתפכחות. הוא נזכר בחברותו ההדוקה ולעתים הסוערת עם מפקדו בגדוד 79, באוגדה 36/חטיבה 188 בגולן, בפיקוד הצפון/אוגדה 36 ובמפקדה המאולתרת בגיס בגיזרה המזרחית בלבנון, ב-1982.

סיפור הודעתו על אובדן האמון שלו, תת-אלוף, בדרג הפוליטי, שר הבטחון שרון, ידוע בכללו ועדיין מרתק בפרטיו – איך אמר מה שאמר ונסע הביתה, לא מתפטר אך משער שיפוטר; מה אירע בשיחתו עם שרון; כיצד התנהלו מגעיו עם בגין. לבסוף, שרון הודח ומצנע קודם.

לקחיו של מצנע מהגנת סיני בקו בר-לב, מההפעלה המפוררת של האוגדות בלבנון, מפריסת צה״ל על קו הירדן – כולם רקע נוסף למסקנתו הנחרצת מהכרותו עם הזירה הפלסטינית, שעל חלקה המזרחי פיקד בפרוץ האינתיפאדה: נחוצה הפרדה בין העמים ולאורך גבולות. לטובת ישראל, אומר מי שבחלק השני יתאר את מסלולו הפוליטי, די לכיבוש.

עריכה: נעה עמיאל לביא

הפקה: איתמר אורן

תמיכה גרפית: רועי קינן

נוצר באולפני ProCast, רמת גן

להערות ותגובות: [email protected]