עד לפני כשנה היה ערן אורטל תת-אלוף בקבע, מפקד מרכז החשיבה הצבאית על-שם דדו אלעזר באגף המבצעים במטכ״ל. הוא יצא לפרישה ולמילואים יחד עם הרמטכ״ל הקודם אביב כוכבי, שאורטל היה ממקורביו ושותפיו הרעיוניים המובהקים זה עשור ומעלה.

כמי שלא היה שם בחודשים הבעייתיים של ההפיכה המשטרית, שהרמטכ״ל הטרי הרצי הלוי הגיב עליה בקול ענות חלושה, ובמיוחד כמי שלא היה בצבא ב-7 באוקטובר, נחסכה מאורטל הבחירה המביכה בין טענה שאינה ניתנת להוכחה או להזמה – לשלטון הקודם במטכ״ל זה לא היה קורה – לבין הכאה מאוחרת, חשודה כמתחסדת, על חטאי אסכולת כוכבי. חלופות רעות, ששומר נפשו ירחק משתיהן.

מכך אין להסיק שלאורטל אין דעות נחרצות ומנומקות על תרחישי הייחוס שלקראתם היה על צה״ל להיבנות ברבע המאה שמאז סוף שהייתו בלבנון ועל הגיונם של המבצעים נגד חיזבאללה וחמאס. במאמריו בכתב העת ״בין הקטבים״ ובספרו ״המלחמה שלפני״ הסתייג בעיקביות, לבדו או לעתים עם אלופים שביקשו לאתגר את המוסכמה, מסבבי אשליית ההרתעה ומעדיפות-היתר שהוענקה, גם משום כך, לזרועות האוויר והמודיעין על פני כוחות היבשה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ סוקר אורטל את השפעתם של קצינים בתפקידי מפתח (סמי תורג׳מן, גבי אשכנזי, גדי איזנקוט ולבסוף כוכבי) על צה״ל בשני העשורים האחרונים, מנתח את הרקע לשרשרת הכשלונות של 7 באוקטובר, מתנחם בהתאוששות הפיקוד הבכיר והקרבי בחודשי הלחימה בעזה ומסמן את כיווני ההתפתחות בחזיתות השונות.

אף שהוא מתנער מניבוי, מוכן תא״ל (מיל.) אורטל לספק תחזית מסויימת, שאין בה אף שמץ של התבהרות חלקית. מלחמה עם חיזבאללה, להערכתו, בוא תבוא, ואם כך – מוטב לישראל להיערך לקראתה ולבחור בעיתוי הנוח ביותר לניהולה, לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי, בעוד כשנתיים. היכונו, לפיכך, למלחמת 2026 (לא סופי).

הפקה: איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב