אחד מנכסיו של צבי פרקש-פולג, בצבא עד לדרגת תת-אלוף ובפוליטיקה כראש עיריית נתניה (הכנסת לא פיתתה אותו), היה – ועודנו, העידה מישהי שנתקלה בו בבואו לאולפן פרוקאסט – נועם הליכותיו, בלבביות היודעת להקסים. זה רק חצי מהסיפור, ממהרים להדגיש חבריו ופקודיו, הוא גם העניש בקשיחות, חיוך לחוד ואכיפה לחוד. בהקשר זה היה לו כינוי חיילי העלול קצת להעליב, אלא שפולג מצחקק כשהוא מצטט אותו במו פיו.

מי שהכיר את פולג בעיקר כגולנצ׳יק, מטירון עד מח״ט, ואולי גם כמפקד אוגדת עזה בתקופת הבראשית של האינתיפאדה, בסוף שנות ה-80׳, כישראלי שלכאורה אין שורשי ממנו, יופתע להיווכח עד כמה חדש בארץ היה כשהתגייס לצה״ל במחזור מאי 1966. 

ארבע שנים בלבד לפני כן, יתום מאב, השאיר מאחור ילדות מאתגרת ברומניה הקרה והענייה והיגר אל תקופת נערות תובענית לא פחות, אך קולטת ומעכלת. השואה, שמשפחות הוריו וכנראה גם ילדיהם ניספו בה, נכחה בבית בדממה מעיקה. מעולם לא עלה בדעתו שיהיה לחייל מקצועי. בגולני מיהר להתבלט כקצין-לוחם נחוש, קר-רוח וקפדן. בפשיטות מעבר לקווים, בסיורים לאורכם תחת תצפית ואש ובקרבות מדממים, במלחמות ששת הימים, ההתשה ויום הכיפורים, הסתכן והצטיין.

אלוף פיקוד הצפון בין 1974 ל-1977, רפול איתן, צנחן שהיה לפטרון של רובאי גולני ושריונאי אוגדה 36, מינה את פולג לקצין המבצעים שלו. על חוויותיו עם רפול, בקרקע – יום האדמה ב-1976 – ובאוויר, הוא מספר לאמיר אורן ב״אפרכסת״.

שנותיו בלבנון, בגדה המערבית ובעזה נסכו בפולג תבונה ומתינות. בלי לשגות באשליות של סוף הסיכסוך לנצח-נצחים, הוא חותר להסדר מדיני עם הפלסטינים.

כמפקד עתיר נסיון נדהם מהשאננות בקו עזה ב-7 באוקטובר, אך לא היה זה המפגש הראשון שלו עם רשלנות באבטחה. ב-11 באוקטובר 1995, במכון וינגייט, אירח ראש העיר פולג, יחד עם מנהל המכון וד״ר גלעד ויינגרטן, את ראש הממשלה רבין. מפגינים אלימים שיסעו את דברי רבין, שרתח מזעם. האבטחה סביבו היתה דלה וסבילה. פולג, שספג אלימות בנתניה (ובצומת בית ליד, באירוע לזכר קרבנות הפיגוע הכפול שם), נמלא חשש. לאחר עשרות שנות בטחון, ידע היטב שהמיתוס של צה״ל, המוסד והשב״כ אינו תחליף למלאכה האפורה של הקפדה על מימוש התורה, התרגולת והתקנון.

הפקה: איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב