אלוף-מישנה במילואים קובי מרום אוהב לקנטר את עמיתיו מהצנחנים, כאילו הוא פלא נדיר: ״גולנצ׳יק שיודע לחבר ארבעה משפטים״ (ההמשך המרומז הוא ״בזמן שאתם מתקשים לייצר אמירה רצופה״). מרום, חוקר אסטרטגיה ובטחון לאומי, הוא אכן פרשן רהוט, עמוק מקורות, של המצב הבטחוני; בכלל, ובמיוחד במשבר שנפל על ישראל מאז 7 באוקטובר.

והוא גם גולני, מפקד בחטיבה 1 ולצידה – בגדוד שיצא ממנה לבית-הספר למ״כים, בחטיבה 769 שבגיזרה המזרחית בלבנון, כמח״ט החרמון – כל שנותיו בצבא, 1978-2000, שהיו גם בראש ובראשונה שנות הלחימה המפרכת, המוגיעה, עתירת אחוות החיילים אך דלת התכלית המדינית.

בדור שלו, משוכנע מרום, זה – 7 באוקטובר 2023 – (כמעט) לא היה יכול לקרות. בדקו, נערכו, מיזערו סיכונים. ולא שחסרו אסונות: בשנה אחת, 1997, גם התנגשות היסעורים (בדרך לגיזרת אחריותו), השריפה בסלוקי (כנ״ל), ״שירת הציפצפה״ של שייטת 13. אבל הוא מעריך שלנוכח הרחשים העמומים לפנות אותו בוקר היו בני דורו מקפיצים את הגיזרה עם שחר, ליתר בטחון.

מדרג האוגדה ועד לרמטכ״ל, אומר מרום בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״, מובן מאליו שהמפקדים (וקציני-מטה בכירים ורמי-אחריות) יתפטרו כשתוכרז הפוגה ממושכת בלחימה בעזה. הדרג הפוליטי ונתניהו בראשו מוכרח גם הוא להתפטר, הוא מוסיף; הממשלה, האחראית העליונה למחדלים, עוסקת זה ארבעה חודשים רק בהישרדותה.

למרום ביקורת מקצועית מנומקת על תוכנית המלחמה בעזה ועל קצב וסדר ההתקדמות בה – לא על איכות הלוחמים, דור הבנים של מפקדי לבנון, על תעוזתם, נחישותם והקרבתם. כאיש הצפון, תושב נווה אטי״ב, לקויה בעיניו גם התמהמהות הממשלה בהחלטה על תוכנית צבאית, תומכת מהלך מדיני, להרחקת חיזבאללה לגדה הצפונית של הליטני. יומרות להשמדת האירגון, אחת ולתמיד, פסולות בעיניו כשאפתניות וזרות למציאות.

מתחילת שירותו בגולני התיידד מרום עם איזנקוט ועודנו קרוב אליו. כשהוא קורא לו – ולבני גנץ – להקדים ולנתק מגע מנתניהו, הוא מהדהד רעיונות הממריצים גם את איזנקוט עצמו.

הפקה: איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב