״הדבר האחרון שחשבתי עליו בצעירותי שהעתיד הוא שלי בצבא הגנה לישראל. אני למדתי ב׳כדורי׳, לפני זה באתי מחולון שהיא למעשה ׳קרית עבודה׳ ועוד שכונה אחת של ׳הציונים הכלליים׳. היה פשוט מדהים. הייתי מועסק 24 שעות ביממה מילדותי. אני זוכר את עצמי כילד בן 10 אני חושב, הולך להצגה יומית בקולנוע בחולון. הסרט שמוצג שם קוראים לו: ׳איה בני?׳, זה סרט אמריקאי שמציג את סיפור השואה. ישבתי בסרט הזה ובכיתי בכי תמרורים. אני זוכר את פסי הרכבת, זה מלווה אותי עד היום הזה. לימים, כשהייתי מנכ״ל משרד הביטחון, באתי ביקור עבודה לברלין לשיחות עם המקביל שלי. אמרתי למארחים שלי, הישראלים, קחו אותי לתחנת הרכבת בברלין למקום מפורסם שנקרא ׳רציף 17׳, זה נתן לי מכה בראש. ככה התחלתי את המשא ומתן על הצוללות. היה רקע לא רע לתחילת המשא ומתן על החמש צוללות״.

על פרשת מטוס הפאלקון:

״לנו היה הבנות מאוד מדויקות מול האמריקאים בקשר למכירת אמל״ח לסין. הכל היה ידוע לאמריקאים. אף פעם לא קיבלתי מכתב מהמקבילים שלי. השיטה הייתה שאני מעדכן אותם ואם יש להם התנגדות שיגידו. לא היה דבר אחד, לא פריט שלם ולא חלק חילוף, שאנחנו הסתרנו בכוונת מכוון מהאמריקאים ולכן עד היום זה מפריע לי. בסופו של דבר, כשאני כבר מנכ״ל כבר שלוש שנים, עם מערכת יחסים בלתי רגילה עם המקבילים לי באמריקה, אני מקבל טלפון מהנספח הצבאי שאומר לי ׳תשמע, האמריקאים הודיעו שהם מנתקים כל קשר איתך, בגלל שהדיווחים על סין היו לא נכונים׳. הכל נפל עליי, על הראש שלי. בדקתי את עצמי, שלחתי את כל האנשים שלי, בראש את יחיאל חורב ממלמ״ב (הממונה על הביטחון במערכת הביטחון), עד היום הזה הם לא נקבו באיזשהו פריט. את מי לא הפעלנו להסביר להם שלא היו דברים מעולם. הם הפשיטו אותנו, וזה היה מעליב וזה היה פוגע. עד הרגע הזה שאנחנו מדברים אני אומר לך, לא היה כלום. לא היה בורג אחד שמכרנו לסינים, או אינפורמציה מסוימת שהעברנו להם, שהאמריקאים לא היו בתמונה״.

לעקוב אחרי אמיר אורן: https://bit.ly/3iiiBpA

לעמוד פייסבוק של Allin הבית של הפודקסטים: https://bit.ly/3inT9PD